שפת התכנות C, יורשת לשפת התכנות B, פותחה במקור במעבדות בל על ידי ריצ’י בין השנים 1972 ו-1973 כדי לבנות כלי עזר הפועלים על יוניקס. היא יושמה ליישום מחדש של הליבה של מערכת ההפעלה יוניקס.[12] במהלך שנות ה-80, C צברה פופולריות בהדרגה. היא הפכה לאחת משפות התכנות הנפוצות ביותר,[13][14] כאשר מהדרים של C זמינים כמעט לכל ארכיטקטורות המחשבים ומערכות ההפעלה המודרניות. הספר “שפת התכנות C”, שנכתב במשותף על ידי מעצב השפה המקורי, שימש במשך שנים רבות כתקן דה פקטו לשפה.[15][1] C תוקנתה מאז 1989 על ידי המכון הלאומי לתקנים האמריקאי (ANSI) ולאחר מכן, במשותף על ידי הארגון הבינלאומי לתקינה (ISO) והוועדה האלקטרוטכנית הבינלאומית (IEC).

C היא שפת פרוצדורלית אימפרטיבית, התומכת בתכנות מובנה, טווח משתנים לקסיקליים ורקורסיה, עם מערכת טיפוסים סטטית. היא תוכננה להיות מקומפלת כדי לספק גישה ברמה נמוכה לזיכרון ולמבני שפה הממופים ביעילות להוראות מכונה, והכל עם תמיכה מינימלית בזמן ריצה. למרות יכולותיה ברמה נמוכה, השפה תוכננה לעודד תכנות חוצה פלטפורמות. תוכנית C תואמת תקנים שנכתבה תוך מחשבה על ניידות ניתנת לקימפול עבור מגוון רחב של פלטפורמות מחשב ומערכות הפעלה עם מעט שינויים בקוד המקור שלה.

מאז שנת 2000, C מדורגת באופן עקבי בין ארבע השפות המובילות במדד TIOBE, מדד לפופולריות של שפות תכנות.[16]